נדחתה תביעה ייצוגית נגד רשות המסים, הטוענת כי הרשות אינה פועלת כדין כשבמסגרת הליכי גילוי מרצון, היא גובה לעתים מס בשיעור 10%-15% בגין שנות מס שחלה עליהן התיישנות.
את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית הגיש רואה חשבון, שעבד בעברו ברשות המסים. הוא טען כי לרשות המסים אין סמכות לגבות מס בגין שנים הקודמות לעשר השנים שלפני מועד הגשת הבקשה לגילוי מרצון. בהליך גילוי מרצון הנישום חושף לראשונה בפני רשויות המס הכנסות לא מדווחות, משלם מס מסוים, ומקבל בתמורה לכך חסינות מהליך פלילי.
ניתן לבצע את ההליך תחת מעטה אנונימיות כמעט לאורך כל הדרך. ניתן לברר את חבות המס מול רשות המסים, ולהחליט אם להתקדם עם הליך הגילוי מרצון או לסגת ממנו. במידה של אי השלמת התהליך, בעל העסק לוקח סיכון כי ייתכן שבשל כלשהו תבוצע בעניינו חקירה או בדיקה, והוא יועמד לדין פלילי.
על פי פסק הדין, רשות המסים לא חלקה על כך שכאשר מדובר בדו"חות רגילים, היא אינה יכולה לגבות מס הכנסה בגין שנות מס שהתיישנו – כלומר בחלוף עשר שנים או יותר. עם זאת, הרשות טענה כי "הדבר אינו תקף בהליכי גילוי מרצון, שבמסגרתם היא גובה מס בשיעור של 15% או 10% בגין התקופה שהתיישנה על כספי הקרן המצויים בחשבונות בנק ובחשבונות אחרים של הנישום ואשר לא דווחו, וזאת אף מעל עשר שנים שקדמו להליך הגילוי, אלא אם הוכיח הנישום שכספים אלה מקורם בהכנסה שאינה חייבת במס".
על פי בית המשפט, "אין חולק כי מקום שבו מדובר במי שהעלים הכנסות שהופקו לפני יותר מעשר שנים, לא ניתן להגיש כנגדו כתב אישום. עם זאת, מכאן ועד למסקנה כי אף לא ניתן לגבות ממנו את המס בגין הכנסות שהופקו באותה תקופה מוקדמת, או כי לא ניתן לגבות ממנו את המס במסגרת הליך של גילוי מרצון – הדרך עוד ארוכה". עוד מפסק הדין: "נסיבות של הליך מסוג גילוי מרצון, הכולל 'עסקת חבילה', שבה הנישום חושף את העובדה שהעלים הכנסות ומסכים לשלם את המס בגין הכנסות אלה, ובתנאי כי יזכה להטבה – שהיא ללא ספק הטבה מפליגה – בדמות חסינות מפני העמדה לדין פלילי – מהוות נסיבות המצדיקות להאריך את תקופת ההתיישנות ולסטות מעקרון סופיות השומה לטובת עקרונות חשובים לא פחות, כמו עקרון מס אמת והעיקרון שלפיו חוטא לא ייצא נשכר".
דחיית הייצוגית משמעה כי רשות המסים יכולה להמשיך ולגבות מסים בהליך גילוי מרצון, גם אם מדובר בשנות מס שחלה עליהן התיישנות.