מאת רויטל סלומון
טור דעה מקומם במיוחד פורסם היום ב-TheMarker, תחת הכותרת "העצמאים שמעלימים מסים כאילו אין מחר". הטור נכתב על ידי טל שביט, סגן דקאן בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי במכללה למינהל.
לכאורה, היה ניתן לצפות מאקדמאי בכיר שיבין יותר לעומק את הנושא שעליו הוא כותב, אבל נראה שבימים אלה, בדיקת עובדות חשובה הרבה פחות מהבעת דעות בלתי מבוססות.
אני נגד הכרזה על כל העצמאים במשק הישראלי כמגזר מקופח, מסכן ואומלל. יש הרבה דברים שצריך לשפר בתחום הזכויות הסוציאליות של עסקים קטנים ועצמאים, וברור לחלוטין שהממשל הישראלי לא תומך בעסקים קטנים בצורה נאותה, אבל לא כל הבעיות של העסקים הקטנים נובעות ממיסוי ובירוקרטיה. עסקים קטנים רבים נסגרים פשוט בגלל ניהול כושל, חוסר יכולת לתכנן לטווח ארוך או בינוני, חוסר הבנה של השוק ועוד. וזה בסדר – בשוק חופשי, לא כולם צריכים וחייבים להיות עצמאיים.
ועם זאת, הטענות העולות במאמר הדעה של טל שביט מגוחכות ומראות על חוסר הבנה אקוטי של התנהלות העצמאים והעסקים הקטנים בישראל. הבה ונבחן חלק מהטענות שלו:
"על פי הערכות של רשויות המס, ההון השחור הוא כ–20% מהתמ"ג בישראל, כלומר המדינה מפסידה 50 מיליארד שקל בשנה ממס שאינו נגבה"
אפשר לדון הרבה בהון השחור, וכמובן שאין לעודד העלמת מסים. אבל בל נשכח שבמדינת ישראל יש חברות רבות וגדולות המקבלות הטבות ופטורים ממס, שעסקים קטנים יכולים רק לחלום עליהם. וזה עוד מבלי שדנו בטייקונים המקבלים תספורות על חשבון משלם המסים.
כמו כן, טוען שביט: "והשכירים? הם משלמים מס כדין, כי הרי שכיר לא באמת יכול להעלים מסים". בוודאי ששכירים יכולים להעלים מסים, ובמגוון עבודות כמו מלצרות, שליחויות ושאר משרות המאפשרות טיפים או תשלום שחור במזומן. נכון שלא מדובר בסכומי עתק, אבל אם כבר נכנסנו לכיס הקטן של האיש הקטן – הרי שגם שכירים יכולים להעלים מסים.
טענה נוספת, היא טענה המוכרת לכל עצמאי – "מה, הכל זה הוצאה מוכרת!!!" וכך אומר שביט במאמרו: "מכיוון שעצמאי משלם מס על הרווחים, הוא מכיר בהוצאות רבות, ולכן המס שישלם בסוף יהיה מופחת. למשל, על הוצאות הדלק שלו, פחת על הרכב, המחשב של העסק, ועוד ועוד. העצמאי יקבל החזר בשיעור המס השולי שלו. שכיר, לעומתו, ישלם על הכל מחיר מלא".
הבה ונזכיר למר שביט, שהוצאה מוכרת היא עדיין הוצאה היוצאת מכיסו של העצמאי. בעל העסק הקטן צריך לממן הכל מכיסו – החל ממזון וכלה בציוד משרדי לבית העסק. נכון, יש קיזוז במסים, אבל לעתים קרובות הוא מגיע רק לאחר שהכסף כבר יצא מהחשבון של העסק. ואחרי ש"זכינו מן ההפקר", וקיבלנו בחזרה כמה מאות שקלים של מס, הבה לא נשכח את שאר ההוצאות, שעליהן אין שום החזר – ביגוד והנעלה, מזון, שכר דירה ועוד. החוק קובע כי החזר מס ניתן לקבל רק על הוצאות המשמשות לייצור הכנסה בעסק. האם, למשל, בגדים איכותיים לפגישות עסקיות הם לא הוצאה כזו? המחוקק החליט שלא, ולכן הוצאה כזו אינה זוכה להחזר מס. האם בגלל זה בעלי עסקים קטנים יסתובבו בסמרטוטים, או שמא ישקיעו ממיטב כספם ויקנו בגדים ייצוגיים ומכובדים?
בנוסף, שכיר במקום עבודה סביר, מקבל את כל הכלים שלהם הוא נזקק לבצע את עבודתו – מעפרונות ועד טלפון ומכונית. עצמאי צריך לדאוג לעצמו לציוד וכלים, לחדש אותם כשהם נפגעים או מתבלים, וזאת על מנת לקיים את הצורך הבסיסי ביותר – היכולת לעבוד ולייצר הכנסה.
"המדינה החליטה שלכל עובד שכיר יש חובה להפריש כספים לפנסיה. גם המעסיק מפריש לו, וגם העובד מפריש משכרו. החוק לא מיושם כיום על עובדים עצמאים, שיכולים לבחור אם להפריש כסף לפנסיה. כאן צריכה המדינה לשנות מיד את החוק – ולחייב כל עצמאי להפריש כסף לפנסיה".
שכיר מקבל שכר קבוע וצפוי כל חודש, פחות או יותר. עצמאי לא חי מחודש לחודש, אלא על בסיס מחזור שנתי משתנה ולעתים כאוטי. הבעיה הזו ניכרת בחישוב המס הבלתי הוגן של ביטוח לאומי, למשל, שמחושב על פי ההכנסות בשנים קודמות. כך קורה, שייתכן שעצמאי סובל משנה גרועה במיוחד והכנסות נמוכות, ועדיין נדרש לשלם מקדמות ביטוח לאומי גבוהות, על בסיס שנים קודמות, מוצלחות יותר. זה נכון שבסוף השנה ייתכן שיקבל החזר, אבל בינתיים תזרים המזומנים שלו סובל, מכיוון שאי אפשר לדחות או להתחמק מתשלום ביטוח לאומי. בנוסף, עצמאי שחלה או נפצע, חלילה, לא יקבל תשלום מביטוח לאומי בדומה לשכיר. למעשה, עצמאים צריכים להוציא כספים נוספים על ביטוחים כמו אובדן כושר עבודה, כדי להימנע מבעיות כאלה.
בעיה דומה תיווצר אם ייאלצו את העצמאים להפריש לפנסיה. בנוסף, הניהול השערורייתי של כספי פנסיה בישראל הוא לא עניין שיש לעודד אותו. מי שמפריש היום לפנסיה בצורה מסודרת, כלל לא מובטח לו שיוכל להתקיים בכבוד לאחר שיפסיק לעבוד. למעשה, גורל הפנסיה שלנו רחוק מלהיות ברור או אופטימי. כל עוד הנושא הזה לא יוסדר, אין סיבה להכניס גם את העצמאים למעגל האימה הזה. מי שבבעלותו עסק קטן יכול, עם מעט מאוד מאמץ ומעט ידע פיננסי בסיסי, להשקיע את כספו בעצמו במגוון צורות.
לסיכום, כותב שביט: "צריך לעשות עסקה עם כל עובד עצמאי: אתה לא מעלים יותר מס, מכיר בהוצאות רלוונטיות ומפריש כסף לפנסיה, ובתמורה המדינה תדאג לך לזכויות בביטוח הלאומי, כפי שדואגים לעובד שכיר. יש לי תחושה שלא מעט עצמאים יעדיפו להשאיר את המצב הקיים".
אני מציעה עסקה חלופית עם כל מי שמחליט להתיישב מול מסך ומקלדת ולכתוב את משנתו: אתה בודק את העובדות לפני שאתה כותב הצהרות בומבסטיות ומופרכות, משתדל שלא להכליל ציבור שלם על סמך אנקדוטות בלתי מבוססות, ומשאיר את התחושות שלך בבית, ליד התלוש של העובד השכיר.